גזר דין בתיק תו"ב 15564-10-11

בכתב האישום שהוגש ביום 03.10.11 יוחסו לנאשם עבירות של אי קיום צווי בית משפט, בניגוד להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

רקע עובדתי

1. בהתאם לעובדות האישום הראשון שבכתב האישום , בהחלטת ביהמ"ש מיום 11.06.06 בתיק 20849/05 (להלן: "התיק הראשון"), ניתן גזר דין המצווה על הנאשם להרוס מבנה בשטח 47 מ"ר, אשר הוקם כתוספת למבנה קיים (להלן: "התוספת"), ללא היתר בניה, במקרקעין הידועים כגוש 15040 חלקה 62, ברחוב יצחק שדה, בטבריה (להלן: "המקרקעין") (להלן: "גזר הדין הראשון").
2. עוד צוין כי, עד ליום 23.08.11, לא הרס הנאשם את התוספת, על אף הארכה לביצוע ההריסה שניתנה לו ביום 02.01.11 לתקופה של ארבעה חודשים. 
3. בנוסף, בהתאם לעובדות האישום השני שבכתב האישום , בהחלטת ביהמ"ש מיום 02.01.11, בתיק 33911/04/10 (להלן: "התיק השני"), ניתן גזר דין המצווה על הנאשם להרוס מבנה בשטח של 42 מ"ר (להלן: "המבנה"), אשר הוקם במקרקעין הנ"ל, מתחת לתוספת הבניה, אשר לגביה תלוי ועומד צו הריסה שיפוטי (להלן: "גזר הדין השני"). עד ליום 23.08.11 לא ביצע הנאשם את גזר הדין השני.
4. בישיבה מיום 07.05.12 הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בעובדות כתב האישום.

טיעוני הצדדים לעונש

5. ב"כ המאשימה הגיש את ההחלטות שניתנו בעניינו של הנאשם, המתייחסות לבניה נשוא האישום, והמצוות עליו להרוס את התוספת והמבנה (ת/1,ת/2).  
6. ב"כ המאשימה ציין כי, מדובר בתוספת בניה בשטח כולל של כ- 100 מ"ר, ממנה הפיק הנאשם טובת הנאה, אם בצורה של אי תשלום היטל השבחה, ואם בהנאה מבניה שבוצעה בקרקע משותפת לדיירים. ב"כ המאשימה ביקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי, אשר הוטל על הנאשם בגזר הדין השני וכן הטלת מאסר נוסף. כמו כן, ביקש הטלת קנס. 
7. הסנגור ביקש להפנות את הנאשם לממונה על עבודות השירות. לטענתו, מדובר בנאשם אשר הוכרז מוגבל באמצעים, אשר מפרנס את אשתו וחמשת ילדיו מקצבאות המוסד לביטוח לאומי (נ/1), כאשר אשתו הוכרזה כפושטת רגל (נ/2). הוסיף הסנגור כי עקב מצבו הכלכלי, לא הצליח הנאשם להכשיר את הבניה נשוא האישום.

דיון והכרעה

8. ביום 10.7.12 נכנס לתוקפו תיקון 113 האמור, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". על בית המשפט עת בא לקבוע את עונשו של הנאשם, ללכת בדרך אשר התווה המחוקק בתיקון הנ"ל, ובין היתר לבחון מהו העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה המתוארת בכתב האישום.
9. אשר על כן, על בית משפט לבחון את העבירה שעבר הנאשם, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, ומידת פגיעת עבירה זו בערכים חברתיים אלו, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות של הפרת צו שיפוטי.
10. על אף שבהתאם לצווים שניתנו על ידי בית המשפט במועדים שונים בעניינו של הנאשם, ת/1, ת/2, הן להריסת המבנה והתוספת, לא ביצע הנאשם את הצווים הנ"ל.    
11. אשר לפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, הרי עבירות הבניה הן חמורות ונפוצות ונהיו למכת מדינה, שעל בתי המשפט להחמיר בגינן. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו בית משפט, שיש בה כדי לפגוע באמון הציבור כלפי בית המשפט, שאת החלטותיו יש למלא. 
12. חרף ניסיונותיו של בא כוח הנאשם למצוא נקודות לזכותו, לרבות בעניין מצבו הכלכלי והרפואי, אשר לטענתו מנעו ממנו הכשרת הבניה, איני סבורה כי יש בכל אותן נסיבות כדי להקל עם הנאשם. בעניין זה אציין כי על אף טיעוניו הנ"ל של ב"כ הנאשם, לא הציג הנאשם כל מסמך לפיו ניתן ללמוד כי פעל להסדרת הבניה הבלתי חוקית, על אף שכתב האישום הראשון בעניינו הוגש עוד בשנת 2005, ומאז אף ניתנו לו אורכות לביצוע צווי ההריסה, אשר לא ניצלם לצורך הכשרת הבניה.  
13. לנסיבות האישיות משקל משמעותי בקביעת העונש. בענייננו, יש לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של האחרון, לפיו אינו עובד ומתפרנס מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, כפי שהוצג בפניי.    
14. ענישה הינה לעולם אינדיבידואלית וצריך להתאים את העונש למקרה הספציפי הנדון, תוך התחשבות במתחם הענישה שנקבע בפסיקה עד כה, ביחס לעבירה מסוג העבירה שאנו דנים בה. בפסיקה ניתן לראות כי העונש הראוי לעבירות מסוג העבירה נשוא ענייננו הינו עונש מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי, וקנס כספי, וזאת בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל. 
15. עונשו של הנאשם, אמור להיקבע, על פי סעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, בתחום התחתון, בתחום העליון או בטווח ביניהם, בהתאם למשקלן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נסיבות אישיות, נסיבות שאינן כרוכות בביצוע העבירה ומתן משקל יחסי מתאים לכל אחד לאותן נסיבות. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, לכאן ולכאן, מתוך שיקולים שעיקרם שיקום העבריין, או הגנה על שלום הציבור ועוד.